מיחשוב / מיקור חוץ

 

מיקור חוץ (outsourcing), הוא שיטת ניהול מודרנית, שבבסיסה עומד הרעיון להוציא מהארגון את תפעול הפעילויות שאינן נמצאות בבסיסו ולהעבירן לקבלן, ולהותיר בתפעול ובניהול ישיר רק את פעילויות הליבה. שיטה זו מאפשרת לארגון להתמקד בתחום התמחותו, להשקיע את מרב המשאבים בכך, ולקיים מוטת שליטה יעילה על האגפים היצרניים בו.

 

השימוש בשיטת מיקור חוץ התגבר בשלהי המאה העשרים, עם התפתחות תעשיית ההיי-טק, מערכות המידע והכלכלה העולמית, והיווצרות "הכפר הגלובלי". שיטה זו נתנה מענה לצורך לקצר זמני תגובה, לחסוך בעלויות, לעבוד מסביב לשעון ולהעסיק עובדים מיומנים בעלויות מינימליות. בארצות הברית, למשל, הרווח ממיקור חוץ של שירותים אל מחוץ לארצות הברית, הסתכם בשנת 2014 ביותר מ- 80 מיליארד דולר. בעידן זה, בו ניתן לשווק מכל מקום, לממן מכל מקום ולייצר בכל מקום, אין עוד צורך במבנה הריכוזי המסורתי של כלל האגפים תחת קורת גג אחת. על פי שיטה זו, בסביבה דינמית ולא צפויה, זמן התגובה של הארגון לשינויים הינו גורם קריטי. בשיטה זו נבחנות כלל פעילויות הארגון, ואלו שאינן מהוות גורמי ליבה, קרי, לארגון יש יתרון בשמירתם, מוצאות החוצה - באמצעות חברות משנה, קבלנים חיצוניים, ארגונים מומחים וכו'. כך נחסכות התשומות אותן משקיע הארגון בקשרים החיצוניים, ומופנות לטיפול בבעיותיו הפנימיות.

 

יש להבחין בין העסקת עובדים באמצעות קבלן כוח אדם ובין העברת משימות למיקור חוץ. ההבדל המהותי בין השניים הוא בשאלת הניהול היומיומי של העובד. בהעסקה באמצעות קבלן כוח אדם, המעסיק בפועל הוא המנהל את פעילותו של העובד, ואילו בהעברת משימות למיקור חוץ, הגוף המבצע את המשימה הוא המנהל את פעילותו של העובד.